בחלק מהמהדורות החדשות של תולדות אהרן, הוסיפו כאן הפנייה למסכת ב״מ קיז, א, כיון שמוזכר שם ׳ויוסף הורד מצרימה׳. לשון הגמ׳ שם: ׳הנהו בי תרי דהוו דיירי, חד עילאי וחד תתאי. איפחית מעזיבה, כי משי מיא עילאי, אזלי ומזקי לתתאי. (מי מתקן), רבי חייא בר אבא אמר העליון מתקן, ורבי אלעי משום רבי חייא ברבי יוסי אמר התחתון מתקן, וסימן ויוסף הורד מצרימה׳.
ייתכן שרבנו השמיט הפנייה זו במכוון, שכן מטרתו בספר זה הייתה לצמצם את הנזק בהיעדר ספרי התלמוד, הוא רצה לזכור את המקומות בהם הפסוק הובא כדרשה, ואילו בב״מ הציטוט לא הובא כדי לדרוש ממנו דרשה כלשהי, אלא לסימן המרמז שרבי חייא ברבי ׳יוסי׳ הוא הסובר שהתחתון מתקן, על פי השם ׳יוסף׳, והמילה ׳הורד׳ שרומזת על התחתון. המו״ל החדשים שהוסיפו גם הפניה זו כנראה טעו בכוונות המחבר כפי שהארכנו בהקדמה. ההפניה אמורה להתאים בתוכנה אל הציטוט ולא התאמה רק של המילים.
הציטוט מופיע גם במס׳ מכות ט, א. צריך ביאור מדוע רבנו לא ציין לשם?. בדפוסים החדשים של תו״א הוסיפו גם הפניה זו יתכן לומר, כיון שנחלקו רבא ורב חסדא בגמ׳ שם אם האומר מותר קרוב למזיד הוא [רבא] וחייב בדיני אדם., או אנוס הוא [רב חסדא], ופטור מדיני אדם. הקשה רבא לרב חסדא הרי נאמר אצל אבימלך ׳הנך מת על האשה אשר לקחת׳ האם אין הכוונה שחייב בדיני אדם. ענה רב חסדא מדובר בדיני שמים. והוכיח את שיטתו מדיוק בפסוק אמר הקב״ה לאבימלך מנעתי ממך ׳מחטוא לי׳ שאל רבא כיצד יסביר לשיטתו את הפסוק שנאמר כאן אצל יוסף ׳וחטאתי לאלהים׳, האם הכוונה שהחטא כלפי שמים? הרי כאן יוסף היה מתחייב גם בדיני אדם שהרי ידע שהיא אשת איש. ובזה אמנם נדחה דיוקו של ר׳ חסדא, אך עדיין לא הוכח מכאן לשיטת רבא, וכיון שניתן להסביר פסוק זה לשיטת שניהם, א״כ עדיין המחלוקת בעינה עומדת, וזו אולי הסיבה שרבנו לא ציין לציטוט זה, כי למסקנה אין פה דרשה לאף אחת משיטות האמוראים.
בשתי ההפניות שאליהן הפנה רבנו, הציטוט מופיע פעמיים, וצריך ביאור מדוע לא ציין זאת באות ב כדרכו?